רש"י על חולין ל״ז ב:ג׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על חולין ל״ז ע״ב:ב׳ רש"י על חולין ל״ז ע״ב:ד׳ »

3 מַתְקֵיף לַהּ מָר בַּר רַב אָשֵׁי: וְדִלְמָא לְעוֹלָם אֵימָא לָךְ הַיְינוּ טְרֵפָה הַיְינוּ מְסוּכֶּנֶת, וּדְקָאָמְרַתְּ: ״נְבֵלָה״ דִּכְתַב רַחֲמָנָא לְמָה לִי? לְהָךְ נְבֵלָה דְּלָא אָתְיָא מִכֹּחַ מְסוּכֶּנֶת. וְהֵיכִי דָּמֵי? שֶׁעֲשָׂאָהּ גִּיסְטְרָא. הָתָם נָמֵי, אִי אֶפְשָׁר דְּלָא הֲוַי מְסוּכֶּנֶת פּוּרְתָּא מִקַּמֵּי דְּלִיפְסֹק לְרוּבָּא.

פירוש רש"י על חולין ל״ז ב:ג׳

3 כגון שעשאה גיסטרא - והיא עדיין מפרכסת דאמר בפ"ק לעיל חולין דף כא. עשאה גיסטרא נבלה דזו לא נסתכנה קודם נבלותה ואיצטריך לאשמועינן דתיחול איסור נבלה אאיסור חלב:

4 עשאה גיסטרא - חתכה לשנים לרחבה:

« רש"י על חולין ל״ז ע״ב:ב׳ רש"י על חולין ל״ז ע״ב:ד׳ »